כתיבה אישית ומקצועית על הדברים שנשים מתמודדות איתם, גם כשלא תמיד מדברות עליהם.
האם מותר להעניש ילדים? או לא?מה זה בכלל עונש, מה זה בכלל להעניש? באיזה גיל להעניש?האם זה דומה או שונה להצבת גבולות?מה זה עושה לנו ההורים?מה זה עושה לילדים ?האם ענישה היא יעילה? ומה קורה כאשר אנו לא מענישים בכלל?שאלות אלו ואחרות נשאלתי בתכנית "אסיפת הורים" על ידי הגר כוכבי העיתונאית, המראיינת המקסימה, שמכוונת בתכניתה להבנת העולמות של הורים וילדיהם על כל הבטיהם.מוזמנות להקשיב לראיון המלא בפוסקסט ששודר ברדיו YNET:
לקריאה
כשהפוריות, הזוגיות והקריירה נפגשות באותה תקופה, טיפול יכול להיות גם מקום לעיבוד רגשי וגם מרחב לחשיבה על בחירות.
לקריאה
מילים יפות יכולות להרגיע לרגע, אבל אמון נבנה כשהן מקבלות גיבוי במעשים. כך בוחנים את המרחק בין הבטחה להתנהגות.
לקריאההאם מותר להעניש ילדים? או לא?מה זה בכלל עונש, מה זה בכלל להעניש? באיזה גיל להעניש?האם זה דומה או שונה להצבת גבולות?מה זה עושה לנו ההורים?מה זה עושה לילדים ?האם ענישה היא יעילה? ומה קורה כאשר אנו לא מענישים בכלל?שאלות אלו ואחרות נשאלתי בתכנית "אסיפת הורים" על ידי הגר כוכבי העיתונאית, המראיינת המקסימה, שמכוונת בתכניתה להבנת העולמות של הורים וילדיהם על כל הבטיהם.מוזמנות להקשיב לראיון המלא בפוסקסט ששודר ברדיו YNET:
לקריאה
She arrived at my clinic and said her name was Ayala.Ayala is a delicate name. It always reminds me of a doe leaping between rocks, gentle and swift. But the real Ayala, the one who walked into my clinic, was a woman in her late 30s, pregnant, with short black hair. She was very feminine and, despite her pregnancy, quite slender."I'm not exactly sure why I'm here," she says. "I have so much on my plate right now—keeping too many balls in the air. Just a lot of everything . So many thoughts. I'm
לקריאהכשהפוריות, הזוגיות והקריירה נפגשות באותה תקופה, טיפול יכול להיות גם מקום לעיבוד רגשי וגם מרחב לחשיבה על בחירות.
לקריאהמילים יפות יכולות להרגיע לרגע, אבל אמון נבנה כשהן מקבלות גיבוי במעשים. כך בוחנים את המרחק בין הבטחה להתנהגות.
לקריאה
Despair is Not a Work Plan: On the Power of WordsIn times of uncertainty and conflict, the most common question I encounter is, "How can I be strong?" You want to be strong for yourself, but primarily for those who lean on you. You wonder if you are projecting resilience or if the anxiety and stress are leaking out despite your efforts to hide them. Sometimes it feels as though honesty and authenticity require us to "talk about it," yet in the midst of the current situation, excessive talk about
לקריאה
חוסן אינו היעדר פחד. בחירה מדויקת בשפה יכולה להפחית הצפה, בלי להכחיש את מה שקשה ואת מה שדורש עזרה.
לקריאה
In a world changing at a dizzying pace, the clinic has remained an island of stability. It is a space where the pace is slower, the language is that of emotion, and the heart is the central tool. Yet, occasionally, a new guest slips into this protected space: Artificial Intelligence.This doesn't happen in every session, and certainly not with every patient. Most women who come to see me are looking for exactly the opposite of a screen and keyboard – they seek eye contact and deep listening. But
לקריאה
בינה מלאכותית יכולה להציע ידע וסדר גם באמצע הלילה. טיפול אנושי מציע משהו אחר: קשר, הקשר ותהליך שנבנה לאורך זמן.
לקריאה
during life, a second trauma can happen. Like a bone breaking in exactly the same place, like a heart wounded in the same place.
לקריאה
אירוע חדש יכול לעורר זיכרון ישן גם כאשר נדמה שכבר המשכנו הלאה. להבין את החיבור הוא צעד חשוב בדרך לחזרה ליציבות.
לקריאה
In my practice, I have often observed that individuals seek out a professional who brings a wealth of life experience to the conversation. They find a sense of safety and comfort in discussing their challenges with someone who has undoubtedly seen, heard, and overcome obstacles. In this respect, experience is an invaluable resource.However, the true value of experience is not in offering a simple playbook for others. It serves as a foundation for critical thought, but it is not a set of instruct
לקריאהניסיון הוא מצע לחשיבה, לא ספר הוראות. הדרך שמתאימה לאישה אחת אינה בהכרח הדרך שלך.
לקריאה
My cat died suddenly, and I went silent. I couldn't write a single word. Not even speak. Not about her, not about what happened. And not about my heart.I know people think that when something bad happens, it's good to talk, and maybe that's true, usually true, but you don't always know what to say, or to whom...I know people think that talking makes you feel better, and that's probably true in many cases, but it doesn't always work, and sometimes silence takes the place of words.My cat died sudd
לקריאההחתולה שלי מתה לפתע פתאום, ואני השתתקתי. לא יכולתי לכתוב אף מילה. גם לא לדבר. עליה או על מה שקרה. ועל הלב שלי.אני יודעת שאנשים חושבים שכשמשהו רע קורה, אז טוב לדבר, וזה אולי נכון, בדרך כלל נכון, אבל לא תמיד אפשר לדעת מה לומר, ולמי ...אני יודעת שאנשים חושבים שכשמדברים אז מרגישים יותר טוב, וזה אולי נכון בחלק גדול של המקרים, אבל לא תמיד זה מצליח, ולפעמים השתיקה תופסת את מקומן של המלים.החתולה שלי מתה לפתע פתאום, וההפתעה גם היא יש לה איכות כואבת משלה, כי מה אפשר לעשות, אבל נפש האדם זקוקה להכנה לפני שק
לקריאה
Discover why online therapy works effectively in today's world. Learn how to adapt and benefit from online therapy.
לקריאה
ביקורת מתמשכת, השפלה והדרה עלולות לערער גם עובדות חזקות ומצליחות. כיצד מזהים התעמרות ומה עושים?
לקריאה
Your Body, Your Decisions: Fertility, Miscarriage, and BirthOur body is an inseparable part of our personal and feminine identity. The very experience of existence is rooted in having a body and trusting that it will protect us throughout our lives. In this sense, our experience of the body is intertwined with emotions and thoughts. Self-esteem, respect, and our ability to control our body and make decisions about it influence our sense of security. Over time, many women develop a taken-for-gran
לקריאה
כשהגוף אינו מתנהג כפי שציפית, תחושת הביטחון והשליטה עלולה להתערער. על הדרך לחזור ולהרגיש בבית בגוף שלך.
לקריאה
Want to feel more in control during medical appointments? This guide offers practical tips to help you prepare, ask the right questions, take notes, and make informed decisions about your health.
לקריאה
פגישה רפואית קצרה יכולה להרגיש עמוסה ומבלבלת. הכנה פשוטה עוזרת לשאול, להבין ולשמור על תחושת שותפות בהחלטות.
לקריאה
When a person suffers a brain injury, the change does not happen all at once. It takes time to understand what exactly has changed. Both the person and those around them struggle to grasp what has shifted—what qualities remain, and what will never be the same again.What characterizes this period is silence. It is hard to talk about the implications of a brain injury. It is difficult to understand, and even harder to explain. Often, this silence surrounds not only the injured person but also thos
לקריאה
פגיעה מוחית: אמון מול חשדנותכאשר אדם נפגע במוחו, השינוי לא קורה ברגע. לוקח זמן עד שמבינים מה בדיוק השתנה. גם האדם עצמו וגם הסובבים אותו מתקשים לתפוס מה השתנה בו, אילו תכונות נשמרו, ומה כבר לא יחזור להיות כשהיה.מה שמאפיין את הזמן הזה הוא שתיקה. קשה לדבר על המשמעות של פגיעה מוחית. קשה להבין, ועוד יותר קשה להסביר. לעיתים, השקט הזה מקיף לא רק את הנפגע, אלא גם את הסובבים אותו – בני זוג, ילדים, הורים או חברים – שנאלצים להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת.כדי להמחיש את המצב הזה, אספר סיפור אמיתי. הוא קרה לפ
לקריאה
When Life Changes: Women Coping with Changes in Their Partners After TraumaThroughout life, we encounter numerous changes, both personal and relational. In some cases, these changes are natural and gradual, a part of personal or relational growth. However, in other instances, the change is sudden and dramatic. This article focuses on women whose partners have experienced trauma—either physical or psychological—leading to significant changes in behavior or personality. It discusses the unique cha
לקריאהנשים רבות פוגשות אדם שונה מזה שהכירו אחרי טראומה. איך מבינים את השינוי, ומה אפשר לעשות בתוך הזוגיות?
לקריאה
Flexibility and Online TherapyIn recent years, from the COVID-19 pandemic to the ongoing conflicts that have impacted mobility and routines, we have all had to adjust to a reality where movement has become more complex. Various limitations—whether due to geographical distance, safety concerns, or, during the pandemic, movement restrictions—have made it challenging to maintain the day-to-day activities we were once used to. These changes have required everyone to find new ways to continue with da
לקריאה
טיפול היברידי מאפשר לשמור על רצף וקשר גם כשהעבודה, המשפחה, הבריאות או המרחק מקשים להגיע לקליניקה.
לקריאה
Uncertainty in Fertility TreatmentsIn a previous post, we discussed coping with uncertainty during national crises and how uncertainty affects us both personally and collectively. In this post, we will dive into another significant example of uncertainty – the process of fertility treatments. While the struggle with uncertainty during crises is shared by everyone, the struggle women face in fertility treatments is personal and intimate, and usually occurs far from the public eye. We will try to
לקריאה
Hope Amidst Loss and PainOctober 7th, a date etched into our collective memory, marks the beginning of a period of pain, sorrow, and loss for many of us. Since that day, many have faced a harsh reality, including war, the loss of soldiers and civilians, and an ongoing sense of uncertainty. Amid this pain, the question arises: how can we move forward, find strength, and hold onto hope for a better future? Hope does not contradict the pain but rather coexists with it. It allows us to believe that
לקריאה
תקווה בצל האובדן והכאבה-7 באוקטובר, תאריך שנחרט בזיכרון הקולקטיבי של כולנו, מסמל עבור רבים את תחילתה של תקופה של כאב, צער ואובדן. מאז אותו יום, רבים מאיתנו נאלצים להתמודד עם מציאות קשה, שכוללת מלחמה, אובדן של חיילים ואזרחים, ותחושת אי-ודאות מתמשכת. בתוך הכאב הזה, עולה השאלה כיצד אפשר להמשיך הלאה, למצוא כוחות ולשמור על תקווה לעתיד טוב יותר. תקווה אינה סותרת את הכאב אלא מתקיימת לצידו. היא מאפשרת לנו להאמין שהזמן יביא עמו ריפוי, והאופטימיות מעניקה לנו את הכלים לחפש נקודות אור גם בתקופות קשות.משמעות
לקריאה
אי-ודאות בטיפולי פוריותבפוסט קודם, דיברנו על ההתמודדות עם אי-ודאות במצבי משבר לאומי ועל הדרכים שבהן אי-ודאות משפיעה עלינו ברמה האישית והקולקטיבית. בפוסט הזה, נצלול אל דוגמה נוספת ומשמעותית של אי-ודאות – תהליך טיפולי פוריות. בעוד שהמאבק עם אי-ודאות במצבי משבר משתף את כולנו, המאבק של נשים בתהליכי פוריות הוא אישי ואינטימי, ונעשה לרוב הרחק מהעין הציבורית. ננסה להבין כיצד אי-הוודאות מלווה את התהליך הזה ואת הדרכים שבהן ניתן להתמודד איתה באופן מיטבי.תקופות של אי-ודאות הן תמיד מאתגרות, אך כשמדובר בנשים
לקריאה
Uncertainty is an inherent part of life, but when it becomes prolonged and affects our daily lives, it can lead to anxiety, worries, and ongoing restlessness. Over the past year, the war that erupted in Israel has forced many of us to face dramatic changes in our lives. People have left their homes, not knowing when they will be able to return, and it often seems like this new reality will not end anytime soon. It is precisely in such times that it is crucial to learn how to cope with uncertaint
לקריאה
אי-ודאות היא חלק בלתי נפרד מחיינו, אך כאשר היא הופכת למתמשכת ומשפיעה על היום-יום שלנו, זה יכול להוביל לחרדה, דאגות ואי שקט מתמיד. בשנה האחרונה, המלחמה שפרצה בישראל הביאה רבים מאיתנו להתמודד עם שינויים דרמטיים בחיינו. אנשים עזבו את בתיהם, לא יודעים מתי יוכלו לחזור, ולעיתים נדמה שהמציאות החדשה הזו לא תסתיים בקרוב. דווקא בזמנים כאלה, חשוב שנלמד כיצד להתמודד עם אי-ודאות בצורה מיטבית, מבלי להיכנע לפחדים ולחרדות.אי-ודאות כחלק בלתי נפרד מהחייםבין אם נרצה בכך או לא, אי-ודאות היא מרכיב מרכזי בחיים שלנו.
לקריאה
Discover how exercise can help you manage stress and improve your well-being. From aerobic workouts to yoga and meditation, find simple and effective ways to feel better and restore balance between body and mind.
לקריאה
במצבי לחץ מתמשכים, כמו אלו שאנו חוות כיום, קל להיסחף לתוך חרדות ודאגות. לעיתים קרובות, דווקא הטיפול בגוף יכול לסייע לנו לאזן את הנפש ולהחזיר לעצמנו את השקט הפנימי. פעילות גופנית, יוגה, מדיטציה ואפילו הליכות קצרות – כל אלו יכולים לתרום לרווחת הנפש והגוף, והם כלי חשוב לניהול הלחץ. כל אחת יכולה למצוא את מה שמתאים לה. הקשר בין גוף לנפשהקשר בין הגוף לנפש הוא עמוק, והוא מורגש במיוחד במצבי לחץ. כאשר הגוף מכווץ ומתח יומיומי משפיע עליו, התוצאה היא עייפות, כאבים ותחושת כובד כללית. מנגד, פעילות גופנית מסיי
לקריאה
In times of ongoing uncertainty and crises, many women find themselves in the role of emotional support—whether for family, friends, colleagues, or sometimes even strangers. The ability to provide support to others is a valuable asset, but it often comes with a heavy emotional cost. The key question is: how can you remain strong and support others without losing yourself in the process? In this article, we will explore ways to offer effective support while maintaining your personal boundaries.
לקריאה
בעידן של חוסר ודאות ומשברים מתמשכים, נשים רבות מוצאות את עצמן בתפקיד של כתף תומכת – עבור משפחה, חברים, קולגות, ולעיתים גם עבור זרים. זה נכון במיוחד בשנה קשה זו בישראל היא שנה של מלחמה קשה. היכולת להעניק תמיכה לאחרים היא נכס חשוב, אך לעיתים קרובות, התפקיד הזה כרוך במחיר רגשי כבד. השאלה המרכזית היא איך ניתן להישאר חזקה ולתמוך באחרים מבלי לאבד את עצמך בתהליך. במאמר זה נחקור את הדרכים לתמוך בצורה מיטיבה תוך שמירה על הגבולות האישיים.כולנו באותה סירההמציאות של השנה האחרונה, במיוחד בעקבות האסון בדרום ו
לקריאה
הכוח להמשיך: התמודדות עם אסון והסתגלות לשגרההאסון הנורא שפקד אותנו ב-7 באוקטובר הותיר אנשים רבים בארץ בתחושת שברון לב וחששות עמוקים. רבים מאיתנו חשבו לעצמם שהאסון הזה יכול היה לקרות גם להם, לילדיהם או לקרובים להם. הכאב שנגרם לרבים בתוכנו הוא בלתי נסבל. הלבבות התרסקו. אבל בתוך כל זה, לאחר שעבר זמן מה, חודשים חלפו, עוד מעט כמעט שנה, אנשים הבינו שזה המצב הקיים ולמדו להסתגל אליו. הכוח שלנו כעם וכאנשים טמון ביכולת המופלאה הזו להמשיך, להתמודד ולבנות חיים למרות כל מה שקרה.בזמנים של משבר, כאשר הכול נראה
לקריאה
The Resilience to Continue: Coping with DisasterThe tragic event that occurred on October 7th left us all with a deep sense of heartbreak and fear. Many of us feel that this terror could have happened to us or our children, and the pain is overwhelming. However, amidst this, we acknowledge the reality of the situation and learn to adapt to it. Our strength as a people and as individuals lies in the remarkable ability to continue, to cope, and to build lives despite everything that has occurred.I
לקריאה
מבואדחיינות או פרוקסטינציה, היא תופעה נפוצה בקרב עובדי הייטק ועובדים בכלל. בעידן המודרני, עם כל ההסחות הדיגיטליות, הדחיינות הפכה לבעיה מהותית שמובילה לאי-עמידה ביעדים ולתחושת תסכול. פרפקציוניזם ופחד מכישלוןמחקרים מראים שפרפקציוניזם הוא אחד הגורמים המרכזיים לדחיינות. אנשים החוששים שהעבודה שלהם לא תהיה מושלמת או חוששים מביקורת, נוטים להימנע מהתחלת משימות או מסיומן. פרפקציוניזם גורם לאנשים להשקיע זמן רב בניסיון לשפר כל פרט, דבר שמוביל לדחיינות ולעיתים אף לאי-השלמה של המשימה (Goff-Dupont, S.) . בהת
לקריאה
Finding Strength in Uncertainty: Reclaiming Control During CrisisIn these challenging times, it's easy to feel overwhelmed and powerless. Many of us are struggling with the uncertainty that surrounds our lives, whether it's being displaced from our homes, living in temporary accommodations, or not knowing when we will return to a sense of normalcy. Amidst these difficulties, maintaining an optimistic outlook is crucial. By focusing on what we can control and nurturing hope, we can reduce feeling
לקריאה
החשיבות של תמיכה קהילתיתבזמנים של חירום ומשבר, קהילה חזקה ותומכת יכולה להיות עוגן חשוב ליציבות נפשית ורגשית. הנשים בארץ הן נשים חזקות, שהמציאות לימדה אותן להתמודד עם קשיים. כוח הקבוצה מגביר את החוזק הזה ועוזר לנשים לצאת מתחושת הבדידות שלהן, לקחת את כוח הקבוצה למקומות של חוסן אישי, חברתי ובסופו של דבר עוזר גם לילדיהן וגם לגברים הנמצאים בחזית. תמיכה קהילתית מספקת לנשים מקום שבו הן יכולות לשתף, לקבל עזרה, ולחוות תחושת שייכות. קהילה תומכת לא רק עוזרת להתמודד עם תחושת הבדידות אלא גם מעצימה את התחושה
לקריאה
In times of crisis, maintaining a routine can seem almost impossible. The world around you may feel chaotic and unpredictable, making it hard to keep up with everyday tasks. As a psychologist, I have seen the profound impact that sticking to a routine can have on mental well-being, especially during challenging times. Here are some compassionate, heartfelt suggestions to help you maintain a sense of normalcy and stability.The Importance of RoutineRoutines provide a sense of structure and predict
לקריאה
להרגיש שקופה: החיים מאחורי המלחמהמה זה בכלל להיות שקופה? קשה להסביר מה זה באמת אומר, ואת יודעת מה זה רק כשאת נמצאת במקום הזה בדיוק. מקום שבו את בדרך כלל מרגישה בלתי מובנת. כאילו יש איזה חייץ בינך לבין העולם כולו ולמרות שאת נראית כרגיל ומפקדת באופן שהסביבה אינה מרגישה משהו שונה במיוחד, זו את שמרגישה אחרת ממה שהיית פעם, ממה שהיית קודם ואפילו לך לוקח זמן להבין ולומר בקול רם, אפילו אם רק לעצמך שאת מרגישה שקופה.כבר כתבתי פוסט על להיות שקופה והפעם אני רוצה לדבר על להיות אשה בעיתות המלחמה. אשה של מגויס
לקריאה
La vie en temps de guerre pose des défis uniques et significatifs à notre santé mentale. L'anxiété, les peurs et le stress émotionnel continu affectent chacun de nous, mais il existe de nombreuses façons de préserver sa santé mentale et de gérer la situation de manière saine et efficace. Dans cet article, je partagerai des outils et des techniques basés sur des connaissances professionnelles et une expérience clinique.1. Maintenir une Routine QuotidienneMaintenir une routine quotidienne structur
לקריאה
החיים בצל המלחמה מציבים אתגרים ייחודיים ומשמעותיים לבריאות הנפשית של כולנו. החרדה, הפחדים והמתח הנפשי המתמשך משפיעים על כולנו, אך ישנן דרכים רבות לשמור על השפיות ולהתמודד עם המצב בצורה בריאה ויעילה. במאמר זה אשתף כלים וטכניקות שמבוססים על ידע מקצועי וניסיון.1. שמירה על שגרה יומיתשמירה על שגרה יומית מסודרת מהווה אבן יסוד בשמירה על יציבות נפשית. גם כאשר העולם בחוץ נראה כאוטי ולא צפוי, שגרה יכולה להעניק תחושת יציבות וביטחון. מומלץ להקפיד על קימה בשעה קבועה, אכילת ארוחות מסודרות ופעילות גופנית יומית
לקריאה
En période de crise, de nombreux Juifs vivant à l'étranger ressentent une connexion profonde et une préoccupation pour Israël. Cette connexion émotionnelle peut conduire à de l'anxiété, un sentiment d'impuissance et un désir fort d'avoir un impact positif. Construire la résilience, ou חוסן en hébreu, implique de trouver des moyens de faire face à ces sentiments et de les transformer en actions constructives. Voici quelques moyens de construire la résilience et de faire face à l'anxiété à distanc
לקריאה
In times of crisis, many Jews living abroad feel a profound connection and concern for Israel. This emotional connection can lead to anxiety, helplessness, and a strong desire to make a positive impact. Building resilience, or חוסן in Hebrew, involves finding ways to cope with these feelings and turn them into constructive actions. Here are some ways to build resilience and cope with anxiety from afar:Stay Informed, but Limit ExposureStaying updated about the situation in Israel is important, bu
לקריאהבדיקות, המתנה וחוסר ודאות מצטברים לעומס גדול. תמיכה טובה מתחילה בהקשבה לצורך של האישה, לא בהנחות ובעצות.
לקריאה
The journey to motherhood can be especially challenging and complex. As women who have experienced or work with women going through these processes, we understand the depth of the pain and difficulty. Many women face challenges in becoming pregnant, while others experience miscarriages. When women have to resort to medical procedures such as fertility treatments, injections, and other physical interventions, they embark on a difficult and complex journey where success is not guaranteed.Medical a
לקריאה
בעיצומם של ימים קשים ומאתגרים כמו אלו שאנו חווים כעת, קל להישאב לתוך מעגל של דאגות ופחדים. המצב הביטחוני, האי ודאות והחדשות הקשות משפיעים על כולנו. יחד עם זאת, חשוב לזכור שלמחשבות החיוביות יש תפקיד מרכזי בשמירה על בריאותנו הנפשית והפיזית. איך ניתן לשמור על פרספקטיבה חיובית בזמן מלחמה?1. זיהוי והוקרת רגעים קטנים של אושרבימים קשים אלו, כל רגע קטן של אושר חשוב. חיוך של ילד, שיחה טובה עם חברה, או אפילו קפה טעים בבוקר – כל אלו הם רגעים ששווה להוקיר ולזכור. מציאת רגעים קטנים של שמחה יכולה לשפר את מצב
לקריאה
Workplace bullying is a pervasive issue that affects employees across various sectors. Unlike sexual harassment, which is a distinct and serious concern, workplace bullying involves consistent, harmful behavior aimed at humiliating or undermining an employee. This article delves into the dynamics of workplace bullying, its gendered dimensions, and strategies for coping and addressing this detrimental behavior.Defining Workplace BullyingWorkplace bullying includes a range of behaviors such as per
לקריאה
חשבתי שאולי זה באשמתי. חשבתי שיכולתי ללכת בכלל לכוון אחר. יכולתי לשמוע מה שאמרו לי אז כולם וללמד מקצוע משתלם יותר.יכולתי להתחתן עם החבר הקודם שלי שמאד אהב אותי ולא הייתי נמצאת בנישואים הכואבים האלה. יכולתי לצאת מהבית בשעה אחרת ולא בשעה שיצאתי, יכולתי לבחור לצעוד ברחוב יותר מואר ולא ברחוב החשוך בו צעדתי. יכולתי ולא בחרתי בזה אז אולי זו אשמתי, מה שקרה לי. כי אולי אם הייתי עושה כך ולא אחרת אז התוצאה היתה שונה. אז אולי זו אשמתי שרע לי? זה לא הגיוני אבל ככה אני חושבת. אולי אם הייתי לומדת משפטים אז הי
לקריאה
אני בפניקה?! אומרת/שואלת אותי אמירה בשבתה אצלי בקליניקה בפעם הראשונה. מה זה בכלל פניקה?מאד נבהלתי ממה שקרה כאן ב 7 באוקטובר. אני מרגישה שמאז אני לא נותנת לילדים שלי לצאת ממרחב הראיה שלי אפילו לשניה, אבי בעלי אומר שאני מגזימה קצת וגם הילדים רבים איתי לא מעט.אמירה גדלה בצפון הארץ, בצל שנים של קטיושות ומקלטים. ככה זה במדינה שלנו שאזורי המלחמה לא תמיד באותו מקום אבל הם תמיד שם. היא זוכרת את אמא שלה מאד חרדה, מתוחה, משגיחה עליהם בשבע עיניים. אני מתנהגת די כמוה אומרת אמירה בחצי חיוך למרות שאז הבטחתי ל
לקריאה
Psychological treatment, whether it's therapy, counseling, or other forms of mental health support, often requires a significant investment of time. While many factors influence the duration of treatment, several key reasons contribute to why psychological interventions take time to yield meaningful results.1. Complexity of Issues: Psychological issues are often multifaceted and deeply ingrained. They may stem from a combination of past experiences, biological factors, and current circumstances.
לקריאה
איילה (שם בדוי) מגיעה אלי לפגישה השבועית והיא נראית מעוצבנת מבואסת ועל סף דמעות.היא לא כזו בדרך כלל. חייכנית, ונעימת הליכות, שנוהגת לשוחח על הכל בנועם כל, גם כאשר לא קל.מה קרה? אני רואה שקרה לך משהו. אני אומרת.יש לי יום הולדת. כלומר היה לי יום הולדת בשישי האחרון ושחר (שהוא בן הזוג שלה) עשה לי מסיבת הפתעה. הוא אמר שנצא לבר לחגוג וזה נראה לי סבבה, לשבת קצת בחוץ, לשתות בירה, לנשום אויר, נמאס להשאר בערבים בביית, וזה מה שעשינו פחות או יותר מאז הקורונה.. טוב אני מגזימה קצת. אבל בגדול זה מה שקרה.עברתי
לקריאה
Vaccination helps your body learn to fight off germs by giving it a practice run. It introduces a weakened or harmless version of a germ, which teaches your immune system how to recognize and attack it. So, if you encounter the real germ later on, your body knows how to protect itself, keeping you from getting sick or reducing how sick you might get.Just as vaccination exposes the body to challenges in a controlled way to build immunity, facing and learning to deal with difficult situations can
לקריאה
כשקורה ארוע מפחיד, פוגעני, טראומטי, הנטיה של אנשים רבים לספר ולדבר על מה שקרה לסובבים אותנו תוך כדי חזרה שוב ושוב על פרטי הארוע. זה קורה בעיקר בימים, בשעות, בימים וגם יותר, אחרי הארוע. השיתוף החוזר של פרטי הארוע עוזר בהרבה מקרים להרגע קצת ולחזור באופן הדרגתי לתפקוד.אבל לא תמיד הנפגע או הנפגעת רוצה לספר. זה תלוי במספר גורמים.הרצון לספר ולשתף ועד מן הצד השני לא לדבר בכלל, מושפע מגורמים רבים.1. עד כמה הארוע שקרה לך נתפס כמבייש. מהו מקרה מבייש? קשה להגדיר עבור אנשים אחרים מהי תחושת הבושה עבורם, אבל
לקריאה
section 1: talking over and over about the TraumaTrauma, whether recent or rooted in the past, can leave indelible marks on a person's psyche. For many survivors, the experience of assault or any form of trauma can feel like an endless loop, replaying in their minds with haunting persistence. contrary to the impulse to bury such memories deep within, there is profound importance to talk and to share.While talking about the traumatic event is no easy and can evoke intense emotions, engaging in di
לקריאה
אז על מה מדברים היום?על מה אני אמורה לדבר, שואלת/ אומרת לי סיגל. אני לא יודעת על מה לדבר. עבר עלי שבוע מאד קשה, אבל באמת שאני מעדיפה לא לדבר על זה.רותם מכינה נושא לשיחה בכל פעם שהיא מגיעה אלי. הרעיון לבא לשיחה בלי נושא מוכן, לדבר על דברים שיעלו לה ספונטנית, זה רעיון שמלחיץ אותה מאד, מכניס אותה להתקף חרדה, ואז היא שוב מכינה לפגישה הבאה נושא לשיחה. אולי משהו שקרה בעבודה, עימות עם חברה, התלבטויות לגבי זוגיות וכן הלאה. לא חסרים נושאים. אבל לבא לא מוכנה לא אפשרי מבחינתה. ספונטניות, להרפות קצת מהלחץ
לקריאה
בתוך ים ההתרחשויות הזה שנפל עלינו ב 7 לאוקטובר, יש בעורף נשים רבות שלמרות שאינן רואות עצמן קשורות באופן ישיר לארועים, שאינן גרות בקרבת מקום, אינן מכירות את הנפשות שמאחורי הסיפורים הכואבים, למרות היותן מוגדרות כעורף הן חוות חרדה, פחד , קשיי שינה, חלומות רעים עד ביעותי לילה, ועוד.למה זה קורה לי שאלה אותי מיכל. ובכלל אין לי זכות להתלונן, כשיש אנשים שהסבל שלהם כל כך גדול, מי אני בכלל שאתלונן ? מיכל מרגישה לא בנוח שהיא פונה אלי לטיפול, כי הרי אצלה הכל כשורה.אצל רבות מאיתנו הכל מבחוץ חוזר לשגרה כלשהי,
לקריאה
אנו מצויים כולנו היום בטראומה לאומית, כולנו מודאגים, מצוברחים, מבואסים ושואלים את עצמנו שאלות משאלות רבות לגבי העתיד. ומעל הטראומה הלאומית נמצאת הטראומה האישית. ולטראומה מעגלים רבים. תמיד לטראומה יש מעגלים סביבה, והפעם המעגלים רבים יותר ובעלי עצמה שונה בתכלית.תמיד לטראומה יש מעגלים, במובן שאם מישהי נפגעת, נפגעים סביבה אנשים הקרובים אליה. הורים, בני זוג, ילדים. וחברים. ככל שרבה הקרבה גדולה הטראומה גם לסביבה הקרובה. לכן כאשר קורה איזה אסון במשפחה, למשל תאונה קשה לאדם שהופך להיות נכה פיסית או תפקוד
לקריאה
קשה להיות הורים לילדים צעירים בעת הזו. הדברים הבלתי נתפסים שעברו ילדים רכים בשנים ב 7 לאוקטובר, נוגעים בכולנו ומעוררים חרדה ופחדים בעיקר אצל אלו להם יש ילדים צעירים.הורים צעירים טבעי שידאגו לילדיהם, והדאגה מתחילה לתינוק ברגע שהוא נולד. האם הוא אוכל כמו שצריך, האם נעים לו? קר מדי? חם מדי? האם הוא נושם? איזה מכשיר מוניטור לשים לצידו כדי שנדע בוודאות שהוא בסדר?כשהתינוק גדל קצת החרדה משנה את המיקום שלה, אבל נשארת עם ההורים, לא יהיה זה מוגזם לדעתי לומר- הולכת עם ההורים לתמיד, אבל בוודאי שהולכת עם הה
לקריאה
אני יודעת שחשוב לשמור על חוסן אומרת לי מירב, אבל אין לי מושג מה זה אומר ואני בכלל לא בטוחה אם אני מסוגלת לעשות את זה. אני לא בטוחה שיש לי החוזק שבונה חוסן. זה מאד מתסכל אותי היא אומרת, כי אני מבינה כמה זה חשוב. אני מבינה שמצפים מהעורף להיות חזק ולתפקד.אני שמחה לשמוע ממנה שהיא רואה בחוסן דבר חשוב, ולכן מה שנותר לנו לעשות זה לבחון האם גם מירב יכולה. ובוודאי שהיא יכולה, כל אחת יכולה.חוסן זה מושג שנבנה עם הזמן, כל אחד ואחת בונים אותו על פי עצמם, בניית חוסן זה תהליך שלוקח זמן. כדרכו של עולם, ישנם אנש
לקריאה
אני פוגשת שכן בדרכי במעלית, שנינו בדרכנו לעשות ספורט. צריך לשמור על חוסן אני אומרת לו, וכאשר יש ילדים בבית זה קצת יותר קשה אבל גם יותר קל. כי הזמן עובר יותר מהר, וגם כי תפקידנו לשמור עליהם לא רק מהטילים, שזה מובן מאליו, אלא כוונתי לשמור על הבריאות הנפשית שלהם. איך עושים את זה הוא אומר / שואל ואני אומרת לו שיש דרכים לנהל ילדים בשעת חרום. הוא קוטע אותי: זו לא סתם שעת חרום ומתחיל "לספר" לי מה שקרה בעוטף עזה. כאילו שלא ידעתי. זה לא נחוץ אני אומרת לו, תודה, נראה לי שאני יודעת מה קרה. וכל אחד פונה לע
לקריאה
אמא כיתבי משהו , אומר לי הבן שמורגל בכך שאמא שלו מנוסה מאד בתפקוד עם ילדים בשעת חרום, ובכלל.הייתי כבר בהרבה מקומות, ממלחמת יום כיפור במקלטים ובהאפלה מוחלטת. (אפילו פנסי המכוניות נצבעו אז בכחול וכל החלונות אטומים מבחוץ לאור). הייתי במלחמת המפרץ עם תינוקות, כשכולנו חרדים שיפלו עלינו טילים עם גז עצבים. ליוויתי ציוותי בתי ספר כיצד להמנע מפניקה מול התלמידים, ומשפחות וילדים בכל סוגי החרום , לא רק מלחמות. היו פה תקופות של חרדה קיומית ממש, אבל פעם הזו הזעזוע כל כך עמוק וקשה כל כך לא רק למצא מלים אלא גם
לקריאה
הייתי עדה השבוע מן הצד לארוע קטן יום יומי ולא מאד חשוב. ישבתי על ספסל בגינה קטנה ובה מתקן טיפוס לילדים. היו בסביבה כמה ילדים קטנים שעבורם הוקם המתקן. ילד אחד כבן שנתיים התחיל לטפס על המתקן וילד אחד יותר גדול ממנו לא רצה שהוא יעלה ואיים להרביץ לו.אמו של הילד הקטן שראתה את המתרחש באה ונזפה בילד היותר גדול. כמה דקות אחר כך הגיעה האמא של הילד היותר גדול ואמרה לאמו של הילד הקטן, שהיתה צריכה לפנות אליה ולא אל הילד שלה והאמא הראשונה אמרה לה שהיא היתה צריכה להיות בסמוך ולהשגיח על הילד שלה. כולם היו מבוא
לקריאה
אני לא יודעת אם זה קורה גם לכן, אבל בדרך כלל כשאני מתישבת על ספה, אצל חברים ומכרים, או בחנות כשהלכתי לקנות ספה או כורסא חדשה ואפילו אצלי בבית. כשאני מתישבת נוח, עמוק בתוך הספה עד למשענת, הרגליים שלי משתלשלות למטה, כמו של ילד שמתישב על כסא של גדולים. הרגלים פשוט לא מגיעות לרצפה. ואז אני חושבת באנחה של אשה מבוגרת שכבר קצת התייאשה, למה העולם כולו בנוי לפי המידה של גברים?!טוב אל תצחקו, כי זה נשמע אולי משעשע אבל העולם בנוי לפי מידת הגברים בכל דבר ועניין, מרפואה דרך פסיכולוגיה ועד לגודל הרהיטים וכל מה
לקריאה
אנחנו רבים כל הזמן, הם מספרים. זו לא לגמרי שפה חדשה במשפחה המריבות ביננו אבל המצב מאד החמיר. על סף פיצוץ ביננו. בחודשים האחרונים. מאז שעלה נושא הרפורמה המשפטית, המצב נהיה בלתי נסבל.אתי הולכת לכל ההפגנות, עם דגל ועם פוסטרים, לא רק בקפלן, גם מפגינה במקומות ספיצייפיים מול בתים של פוליטיקאים. ירמי כועס. הוא מצביע ימין, הוא חושב שצריך רפורמה והוא מאד כועס על הדרך ה"אלימה" לדבריו בה אתי וחבריה מתנהלים. הפגנות? לא יודע, הוא אומר, זה לא נראה כמו הפגנות, זה נראה על גבול הלגיטימי.ירמי עובד קשה מאד לפרנסת
לקריאה
Part 1: The Importance of Listening to Our Kids - Setting the Foundation for Effective Parenting In the dynamic world of parenting, where we strive to balance our careers and family life, it becomes crucial to establish a strong foundation for effective parenting. One of the key pillars of this foundation is active listening to our children. This article, specifically tailored to parents with careers who also aspire to be nurturing moms and dads, we explore the significance of listening attentiv
לקריאה
אורה התקשרה לבקש סיוע הנוגע לחיי נישואיה של ביתה הנמצאים לדעתה בסכנה של ממש. היא בקשה להגיע לבדה, מסבות רבות, אסביר לך כשאגיע.לכשהיא הגיעה, היא סיפרה לי על משפחתה ועל משפחתה של ביתה טל. לטל ואיתמר בן זוגה יש שלושה ילדים וביניהם יש ילד שאובחן כאוטיסט כאשר הגיע לגיל שנתיים וחצי. כעת הוא בין 7. התפקוד שלו נמוך. אורה לא רוצה להרחיב את הדיבור על כך, היא אומרת כי אם נתחיל לדבר על הקשיים של גידולו לא נגיע לשוחח על הסבה בגללה אני כאן.מה שכן סיפרה הוא שמאז הילד אובחן כאוטיסט משפחת הבת בטיפולים מכל הסוג
לקריאה
part 1: Miriam's DilemmaImagine the journey of Miriam, a vibrant and determined woman who recently sought my guidance at the clinic. She found herself at a pivotal moment after completing her six-month maternity leave: Should she return to work or extend her time at home for a year? This dilemma is familiar to many career moms, who, like Miriam, grapple with the conflicting emotions and practical considerations that come with balancing motherhood and their professional aspirations.Miriam's story
לקריאה
In today's fast-paced world, women who aim high in their careers while also balancing the responsibilities of motherhood often feel the pressure to do everything perfectly. But let me tell you, perfection is an elusive concept that can do more harm than good.First and foremost, striving for perfection puts an immense amount of stress on women. Trying to excel in both their professional and personal lives can be overwhelming. It's essential to remember that no one is perfect, and it's okay to mak
לקריאההבחירה בין קריירה למשפחה מוצגת לעיתים כמשוואה פרטית, אף שהיא מושפעת מכסף, זוגיות, מקום עבודה וגוף. אין מסלול אחד נכון.
לקריאה
לפני שנים מספר הגיעה אלי אשה צעירה בתחילת שנות ה 30 לחייה. התייפחה כמעט במהלך כל הפגישה הראשנה שלנו. היא היתה אשה צעירה יפה ומשכילה, עובדת במקצועה ומגדלת עם בן זוגה שני ילדים קטנים מתוקים. בת מזל תגידו, לכל הדעות.בתקופה קצרה יחסית נפטרו שני הוריה, אמה אחרי מחלה של מספר שנים ואביה שנים בודדות לאחר מות אמה באופן פתאומי. הם לא השאירו צוואה. קרה המקרה שאביה השאיר אותה כמוטבה יחידה בחשבון בנק לא גדול שהיה על שמו. וזו היתה סבה מספיק טובה עבור אחיה לפרוץ במלחמת גוג ומגוג כנגדה. תגידו בצדק, שלא יכול להי
לקריאה
התבקשתי לתת הרצאה לנשים ביום האשה הבינלאומי. ההרצאה כדאי שהיא תהיה באנגלית, נאמר לי, שכן ההרצאה מיועדת לנשות עסקים שחלקן אינן דוברות עברית. מן הצד האחד, אנגלית זו שפה מוכרת לי בקריאה כתיבה ובדבור ובכל זאת הרגשתי חסרת בטחון.ואז באופן אסוציאטיבי נזכרתי בסיפור ששמעתי לפני שנים רבות בהיותי סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה. היתה לנו מרצה שסיפרה שהיא עברה להתגורר באנגליה מבלי שהתכוננה לכך והתחילה לעבוד שם. היא סיפרה שהרגישה חוסר בטחון לטפל באנשים באנגלית ובאחת הפגישות הטיפוליות, השתמשה מטופלת במילה שה
לקריאה
רציתי לספר לך משהו.מאז שבעלי חלה, אנשים מסביבנו התחילו לראות אותי רק דרכו, כאילו הוא הפריזמה שאני נמצאת מאחוריה.זה הפך לי מאד מוחשי, כאשר השורה הראשונה בסיכום הרפואי שלי אצל רופאת המשפחה שלי, היתה: "בעלה עבר שבץ מוחי.."כל שיחה שהתחילה או הסתיימה ב"מה שלום אביתר" היתה מלווה בהמון רצון טוב, רק שההרגשה היתה שאותי כבר לא כל כך רואים. כך עם השנים מצאתי עצמי מתרחקת ומוצאת לי חברים חדשים שעבורם אני אדם, אשה בפני עצמה. קשה לנשום בתוך המסגרת הזו שמגדירים אדם אחד דרך מה שקורה לשני, חולה או לא חולה. חשוב ל
לקריאה
שנה חדשה בפנינו, הנה רק התחילה אבל עודנו עומדות בפני יום כיפור בו נחתמות התכניות לגבינו, מה יקרה השנה? האם יהיה טוב או פחות טוב? יש דברים שאולי נחתמים בשמיים ויש דברים שאנחנו יכולות להחליט בעצמנו, איך לעבור את השנה הזו ואת הבאות אחריה.נדמה לי לפעמים שבחלוף הדורות, כל דור נהיה יותר ויותר שבע רצון ומרופד בכל טוב. לא רק אוכל במקרר, אלא מסעדות, נסיעות לחו״ל, חופשות, בילויים, טלפונים חכמים ומחשבים, הכל נראה קל ופשוט, במחי לחיצה קטנה והמוצר המבוקש אצלנו בבית.נדמה שפחות ופחות צריך להתאמץ, רף הדרישות עו
לקריאה
נסעתי לפריז לכמה ימים. צרפת, אליה אני תמיד מתגעגעת ובכל הזדמנות חוזרת אליה. כשאני מגיעה כולי בעננים, ולו לכמה ימים או שבועות. הגעתי בקלות, והתחלתי להתמקם. כמעט תמיד ביום הראשון להיותי פה אני מבקשת שקט, כמו לתת זמן ומרחב לעצמי ולהגיע בלי לתת לרעשי העולם להפריע.במטוס חשבתי על פרנצ’סקה. אינני מכירה את פרנצ’סקה, אלא דרך כמה התכתבויות קצרות. אני חברה של הוריה, ובזמנו התכתבנו בעניינים טכניים צרפתיים וקצת מעבר. כשלמדה שאני מישראל, היא שלחה לי ספר על תקופת השואה שתורגם מאנגלית : ״ לא מוכר בכתובת״. נגע ל
לקריאה
מיוריאל היא אשה יהודיה קנדית לקראת שנות ה 80 שלה. היא נראית צעירה בהרבה מגילה, צנומה, זריזה ומלאת אנרגיות. מיוריאל היא צלמת מחוננת ולה פרויקטים רבים של צילום. פרויקטים אלו לקחו אותה למקומות רבים בעולם ונתנו לה חוויות מעניינות ועשירות שלא לכולנו יש. מיוריאל נשואה שנים רבות. ליהודה, אותו פגשה באחת מנסיעות העבודה שלו. ליהודה יש ילדים ונכדים אבל לה עצמה אין ילדים. הנכדים של יהודה מתייחסים אליה כאל "האשה של סבא שלי" למרות שמאז שהם נולדו היא נמצאת בחיים שלהם. "למה בעצם הם קוראים לך "האשה של סבא של
לקריאה
ג'סיקה הגיעה אלי לקליניקה עם חששות לגבי כניסתה להריון. היא בת 33 וחוששת שיהיו לה קשיים להכנס להריון בגלל גילה. כל חברותיה בנות גילה, התחילו טיפולי פוריות מסוג כלשהו, לפחות תהליך של הקפאת ביציות. היא קרוב לוודאי היתה עושה כמותן, רק שהיא פוחדת מזריקות ובכלל מטיפולים והתערבויות רפואיות, ולא יודעת אם היא מסוגלת לעבור זאת. כולם לוחצים עליה מסביב, דורשים ממנה להתגבר על החששות שלה מזריקות, אתמול חברה זרקה לה: "אם את באמת רוצה ילד, אז תעמדי בזה. מה את חושבת שלנשים אחרות זה כזה כיף גדול" ? היא לא חשבה על
לקריאה
בית המשפט העליון בארה"ב הפך פסיקה משנת 1950 על זכות הנשים לעשות הפלות. ומה עוד לא השתנה?אנחנו חיות בתחושה, חלקה אמיתי וחלקה כוזבת שאנחנו חיות בתקופה של קידמה, שבמדינות דמוקרטיות זכות האשה על גופה זה ערך עליון שלא ניתן לשינוי. עד שבא שינוי. מתחיל רחוק או בקטנה ואז או שאנו עוצרים אותו הוא שהוא ממשיך לזחול לתוך החוקים והנורמות הישנות חדשות, ושוב משתנים סדרי עולם, לרעתה של האשה כמובן, איך לא.בית המשפט העליון? הרי זה מקום הכי מכובד הכי גבוה, הכי מחוץ לזכותנו להעביר עליו ביקורת? אבל למה בעצם? הרי בבית
לקריאה
זו הפגישה הראשונה עם מירלה. היא מספרת כמה מלים כלליות על עצמה ואז משתררת שתיקה בחדר.אני לא יודעת למה באתי ואיך זה בכלל יכול לעזור, היא על סף דמעות. כשהיא מצליחה לאסוף את עצמה היא אומרת: בעלי בגד בי ובכי מטלטל אותה. איני יודעת אילו מלים טובות לומר לה בשיחה הזו ואני שותקת. התחושה בחדר היא של שבר עמוק. התחושה הזו כל כך עמוקה ואין צורך במלים בכדי לחוש אותה.אני כל כך מתביישת לספר לך על זה, היא אומרת כשמפירה את השתיקה. המחשבות מתרוצצות בראשי. על הבושה. מדוע אשה שנבגדה על ידי בעלה מרגישה גם בושה? הרי
לקריאה
הדבר שהביא את מירית לטיפול היה היחסים שלה עם סביבתה. מירית מרגישה מצוקה כי היא מרבה לריב עם אנשים. זה קורה לה כל הזמן, גם בעבודה וגם בחייה האישיים. היא רבה הרבה עם בן זוגה, יש לה התפרצויות של ממש כלפיו, כאשר הטריגר להתפרצויות האלו הוא לעתים קרובות בכלל לא מצדיק מריבה, סתם איזו שטות, דברים לא חשובים. מירית חוששת שהתנהגותה תחבל בקשר שביניהם. יש לה תקלים גם עם הוריה,ושני אחיה. חברתה הטובה אמרה לה לאחרונה שקשה להיות במחיצתה, ועוד יותר מזה בזמן האחרון. למה היא התכוונה? שאלתי את מירית והיא הסבירה שהת
לקריאה
את במשבר ואינך יודעת כיצד להתמודד איתו? הפוסט הזה מכוון אלייך.בשנים האחרונות קורים דברים מוזרים ובלתי צפויים בעולם. הקורונה שיתקה את העולם במשך כשנתיים ועדיין מלווה אותנו, מלחמה פרצה באירופה, אירופה הבטוחה הרגועה, ביבשת של זכויות אדם, של אמנות ושל משטרים דמוקרטיים.המבוגרים שבינינו גם אם מופתעים, איננו באמת מופתעים מנידים ראש ואומרים: ההיסטוריה חוזרת על עצמה.למשל המגיפה. הסבא שלי, אותו לא הכרתי, ולמרבה המצער גם אמא שלי לא הספיקה להכיר את אביה, שנפטר במגיפת השפעת הגדולה שקטלה מליוני בני אדם. זה הי
לקריאה
קראתי השבוע בעיתון את דבריהן של נשים שעברו לידה שקטה. לידה שקטה הינה לידה שבסופה העובר נולד ללא רוח חיים או שהיילוד איננו שורד. קשה לתאר את הצער והכאב שעוברת האשה במצב כזה ואיתה בעלה והמשפחה.לא על זה אדבר. כשאני פוגשת מצב כזה כואב אני מרגישה שרק אם אשתוק, אוכל לבטא חלק ממה שאני מרגישה. לא על זה אדבר. זה אסון שנופל על ההורים, נופל משמיים, הרופאים והצוות בוודאי עושים כל שביכולתם כדי למנוע אסון כזה. לא אכתוב על משהו שבו אין לצוות מה לעשות, אכתוב על מה שהם יכולים לעשות ולא עושים.גם הכתבה בעיתון אינ
לקריאה
ליוויתי אשה צעירה, לינוי, בתהליך הלידה הראשונה שלה. היא תיארה את הלידה כסיוט מתמשך, ממנו יצאה עם תינוק מקסים אבל עם גוף חבול, פצוע וכואב מאד. טראומה של ממש. היא ניזקקה לזריקות נגד כאבים והתקשתה להתנועע למעלה מחודש, ולקח לה עוד כמה חודשים עד שיכולה היתה לחזור למקצת מן הפעילויות שהיתה רגילה בהן, שכן מדובר בצעירה ספורטיבית.כחודש לאחר הלידה היתה לה בעיה מינורית בעור שאינה קשורה בלידה והיא נועצה ברופא צעיר ששאל אותה אם היא בדיכאון אחרי לידה. היא לא הבינה למה הוא שואל אותה ומה זה קשור? ואז, בביקור הרא
לקריאה
בחלק הראשון של הפאזל, היתה האשה בשנות השלושים בחייה בתחושת לחץ ומרוץ נגד הזמן משום שבמשך כששה חודשים היא לא הצליחה להרות. היא מתלבטת, האם להמתין עוד זמן, שנה שנתיים? האם המתנה כזו היא בזבוז זמן, כי אולי אחרי גיל 30 חבל לבזבז זמן? ואם לא להמתין האם להכנס לתהליך של בדיקת פוריות, פוריות שלה ושל בן הזוג וכל מה שנובע מן התהליך הזה?היא לחוצה וחרדה, הלחץ שלה בוודאי גם מושפע מההרגשה והדרישה שלה מעצמה ומהחיים שהכל יהיה "מתוקתק" לפי תכנית, עד עכשיו זה עבד מצויין, לימודים, נסיעה לחו"ל, בן זוג, עבודה, בדיו
לקריאה
אני יושבת כבר ימים מול המסך וחושבת מה לומר לך האשה הצעירה. המחשבות שלי וגם המלים התערבבו להן ועכשיו כמו פאזל אחד גדול אני רוצה לעשות בהן סדר ולפרוס בפנייך תמונה אחת ברורה.זה לא קל, כי החיים אינם תמונה אחת ברורה, פעמים רבות עלייך לבחור באיזה שביל ללכת, וכל שביל מוביל אותך בזוית קצת שונה, ואפילו אם נדמה שכל הדרכים מובילות לרומא, הרי שהאמת לפעמים מגיעים למקום אחר לחלוטין, אולי עוצרים בדרך, או מתעכבים, אולי הדרך חסומה מכל מיני סיבות.אבנה את הפאזל בשני חלקים:חלק א.לפני שנים רבות מאד, כתבתי את התיזה ש
לקריאה
אני חושבת שאני אמא ממש גרועה, אומרת לי מאיה בפגישתנו הראשונה, ובוכה. טוב אל תשימי לב, זה ההורמונים, היא אומרת ומתייחסת לבכי של עצמה.מאיה ילדה לפני כחודשיים בת בכורה, וקראה לה אור. היא ובן זוגה מאד שמחו לקראת הילדה, הם נשואים כשנתיים ונמצאים ביחד כארבע שנים. שניהם בני שלושים, גיל אידיאלי, היא אומרת להתחיל להקים משפחה. עד עכשיו הכל הלך "לפי הספר" , כל החיים התנהלו על מי מנוחות ועל פי מה שהיא ציפתה מהם. אני לא רוצה לדבר כרגע על הלידה, היא אומרת לי, זה היה קשה מדי. הרבה יותר קשה וארוך ממה שחשבתי שיה
לקריאה
קוראים לה מיריי. היא מטופלת שלי, בעיקר בזום כי היא חיה בפריס ואני בתל אביב. אנחנו נפגשות רק כשאני בפריס, אבל זה קורה רק כל כמה חודשים. ואז, אנחנו נפגשות די הרבה, כמעט כל יום, כדי להעשיר את חווית ה"ביחד". אנחנו מרבות בכך, כי מנסיוננו זה עוזר לכך שאח״כ, חווית הביחד תהיה איתנו גם כשהפגישות תהיינה בזום. אני חושבת שזה מינון נכון, מינון נכון במובן שיתרום לכך שהפגישות בזום יעבדו טוב יותר. מנסיוני, כדאי שבתחילת הקשר הטיפולי, וגם בהמשכו מדי פעם תהיינה פגישות פיסיות, כדי ליצור את האנרגיה הזו ששייכת למפגש
לקריאה
יש לי פציינטית ושמה יולנד. יולנד היא צרפתיה החיה בפריס.פגשתי את יולנד בפריס לפני מספר שנים, היא רצתה להגיע אלי לטיפול, אבל כשסיפרתי לה שאת רוב זמני אני מעבירה בתל אביב, היא חשבה שאי אפשר לנהל טיפול באופן כזה, fשאני נמצאת בפריס רק מדי פעם. אני נטיתי לקבל את דעתה.זמן מה לאחר שפרצה הקורונה התקשרה אלי יולנד. הרי ממילא אי אפשר להפגש עם אף אחד היא אמרה, ומדוע שלא נעשה את הטיפול בסקייפ? בהחלט גם מחשבה זו היתה משותפת לשתינו. והתחלנו את הטיפול בסקייפ.מה אם כן השתנה? מדוע לא יכולנו לעשות את הטיפול בסקייפ
לקריאה
בשנה האחרונה, לא מעט נשים צעירות הגיעו אלי, כשהן מבקשות להפגש בדחיפות. אולי אפשר כבר היום?או מחר בבוקר?מה קרה אני שואלת? תשובה שכיחה היא שהפונה אינה נרדמת בלילות, מאד חרדה, מאד מתוחה ולא יודעת יותר מה לעשות.אבל בשבוע שעבר, לאחר שקבעתי פגישה עם פציינטית, היא התקשרה למחרת היום ואמרה לי שהרופא רשם לה תרופה נגד חרדה, והיא מעדיפה כרגע לנסות פתרון תרופתי. נתקלתי גם לא אחת בפציינטיות, מאלו שמדגישות שאינן ממהרות לפתרון התרופתי, אבל הן מעשנות קנביס לפני השינה כדי להרדם. כי זה הרי לא תרופה.. !?האמת הפשוטה
לקריאה
שרון אשה באמצע החיים. בנה אמיר, סיים צבא כקצין, הוא בשלבי סיום של התואר הראשון, והוא גבר צעיר לכל הדעות. יפה תואר, ספורטאי מחונן, אבל באופיו קצת פזיז, לא נזהר די לטעמה, היא חוששת שהדרך בה הוא מסתכל על החיים והדרך בה הוא מקבל החלטות, אינה מובילה לכוונים טובים. היא מודאגת.בשנה האחרונה הם רבים הרבה.כשאני שואלת אותה מה הכי מרגיז אותה, היא מספרת שבנה תמיד נהג להתיעץ איתה בדברים רבים ובדרך כלל שמע לעצתה. השנה הוא פחות מתייעץ וכשכן מתייעץ הוא הרבה פעמים לא חושב כמוה ולא מקבל את עצתה. היא מתרגזת עליו, מ
לקריאה
מאד רצית להיות אמא, שנים שחיכית לזה בלבך, חשבת על הילד או ילדה שיהיו לך, שאלת את עצמך איזו אמא תהיי ותהית איזה גבר יהיה מתאים להגשים את החלום הזה ביחד איתך.והנה לפני כשנתיים פגשת את האיש שלך, ולאחר שנת הכרות החלטתם להתחתן. התחתנתם בחתונה צנועה בגלל מגבלות הקורונה, התאכזבת קצת בהתחלה, אבל בסופו של דבר החתונה האינטימית היתה מדהימה. כל כך חמימה ומלאת שמחה ואור. זמן קצת אחר כך הרית, איזו שמחה, לא האמנת למזלך הטוב, שהרי יש לך חברות לא מעטות שלקח להם זמן רב להרות.ההריון עבר בסדר יחסית, זו שנת קורונה,
לקריאה
רציתי לומר לך, האשה הצעירה, כמה מלים לפני שתקבלי החלטות משנות חיים.רציתי לומר לך בראש ובראשונה שהחיים הם ארוכים. איני יודעת עד כמה ארוכים, האם 60 , 80 או 90 שנה, וגם זה כמובן לא מובטח. אבל בהנחה שאנשים רבים מאד מגיעים לגילאים האלה הבה נתייחס לכך.את היום אולי בגילאי ה 30 לחייך, את אדם בוגר מזה כעשור, אולי פחות אולי יותר. עוד כמה עשורים קדימה, הדברים בהם מחשבותייך עוסקות כיום, יכולים להראות אחרת, אולי תחשבי עליהם דברים אחרים ממה שאת חושבת היום. בעוד כמה עשורים, האנשים שגידלו אותך, יתחילו להתרחק, א
לקריאה
באתי אלייך כדי לברר מה לא בסדר איתי, אומרת אלה. חושבת רגע. שותקת.אני מחכה להמשך. אני לא רוצה ילד, זה אומר שמשהו לא בסדר איתי נכון? כולן סביבי רוצות ילדים, ולרוב החברות שלי כבר יש ילדים. אז מה לא בסדר איתי? היא עוצרת את הדמעות.אלה אינה יוצאת דופן בשאלה הזו שלה. יותר ויותר אני נתקלת בנשים צעירות ששואלות את השאלה הזו. בעבר לאורך ההיסטוריה, נשים ויתרו על קריירה וגם ויתרו על מימוש עצמי כדי לגדל ילדים. בעשורים האחרונים נשים רבות, חיפשו וממשיכות לחפש דרכים טובות לשלב בין קריירה למשפחה. נשים כבר אינן כ
לקריאה
מיכל הגיעה אלי לטיפול בגלל התקף חרדה. מאד דחוף היה לה להפגש איתי באופן מיידי. היא לא מצליחה לישון וכל הזמן בוכה. פגשתי אותה למחרת היום. כשפצינטית מצלצלת מבוהלת כל כך, את מודאגת ומרגישה אחראית מהרגע שהשיחה הינה איתך. אני אף פעם לא יכולה לדעת מה קרה לה. יש מצבים קשים ומסובכים בחיים.חשבתי על הרבה תרחישים, ובברור עם מיכל הבנתי שהיא מרגישה שהיא קורסת בגלל כל מה שהיא קוראת ושומעת על ההשפעה ההרסנית שתהיה לקורונה על ילדיה. זה גם ברדיו, גם בטלויזיה, בעיתון, בקבוצות הווטסאפ של ההורים, פייסבוק... כולם מאד
לקריאה
מיכל רבה כל הזמן עם בעלה. המריבות כמעט תמיד הינן סביב החינוך של בנם בן השש, בן.בן לא שומע בקולם. ללכת לישון ב 8 לא רוצה, להתקלח לא רוצה, בערב הוא יושב בכורסאת הטלויזיה ואבא שחוזר מהעבודה צריך לשבת במקום אחר, כי הוא לא מוכן לוותר. יגאל, בעלה, כועס על הילד, ומחייב אותו ללכת לחדר לישון, ומיכל כועסת עליו, לדעתה אם הוא יכעס על בן זה יפגע בבטחון העצמי שלו .כשהוא אוחז את הילד בידו ומוביל אותו לחדרו, היא אומרת שזה משפיל אותו. עוד היא מבקרת את יגאל, שהוא מעורר בילד תסכול וגורם לו להיות אגרסיבי.היא נותנת
לקריאה
מירנדה מרגישה שהבטחון העצמי שלך ירוד למדי. זו הסבה שהיא הגיעה אלי. זה במיוחד התחיל להפריע לה לאחרונה, שהיא רואה את עצמה מהצד, כיצד היא מתפקדת ליד הורים אחרים, ליד אמהות אחרות, היא מאד מודאגת שהיא אינה אמא טובה דיה, שאינה טובה כמו האמהות האחרות, ובעיקר שהבן שלה שהינו ביישן וחסר בטחון לומד את זה ממנה מה שבאמת מראה שהיא אמא לא הכי טובה.אז קודם כל, מירנדה היא אמא מדהימה, ויש הרבה הבטים לאמהות, אוי לנו שאם נשפוט את עצמנו על פי ציר אחד ובצורה מצומצמת כזו. דונאלד ויניקוט דיבר על המושג "האם הטובה דיה" ו
לקריאהשנה קשה עוברת עלינו. זה עתה התחלנו להשתחרר מהקורונה, והנה אנחנו שוב בבית, אין בית ספר, חלקנו בתוך הממ"ד יום ולילה, לחלקנו 30 שניות להגיע אליו, ובעלי המזל שבינינו יכולים להתרחק מהבית ומהממ"ד, זאת בתנאי שתוך דקה וחצי נוכל להגיע אליו. דבר הניתן ליישום רק בקרב אנשים בריאים שיכולים לנוע בזריזות. שוב הילדים בבית, אמא למה זורקים עלינו פצצות?מה לומר להם? תמיד כדאי לענות על השאלות שלהם. בקצרה ובהתאם ליכולת שלהם להבין.לקטנים תאמרו בפשטות : זה הרעים שזורקים עלינו פצצות, ואנחנו יותר חזקים מהם ועוד מעט ננצח
לקריאה
יש לי פציינטית צעירה וחמודה ושמה מעיין. כשמה כן היא, ומעיין של שיח וסיפורים נובע ממנה, תמיד השיחה זורמת ומעניינת. מעיין היא בשנות העשרים המוקדמות שלה . אני אוהבת שמגיעות אלי נשים צעירות. הן מלאות אנרגיה, החיים לפניהן והן מהוות את העתיד שלנו.אני לעמת זאת מבוגרת ובעלת נסיון חיים ואני שמחה שהן באות ללמד ממני. כמו ״ יודה״ ממסע בין כוכבים שבאים לקבל את עצתו כשיש דילמות. הוא אמנם בן כמה מאות שנים ומעדיף שלא מעירים אותו יותר מדי, ואילו אני מאד שמחה שמעירים אותי....לא פחות מללמד אני אוהבת גם ללמד ואני ל
לקריאה
מאירה בת 65 הגיעה אלי דרך מכרה משותפת. לא לגמרי מבינה שזה המקום הנכון עבורה. היא אשה משכילה, לבושה בטוב טעם , ונראית עייפה מאד. עיגולים שחורים מתחת לעיניה. למרות שלשאלתי היא ישנה בסדר בלילות.מספרת לי במשפטים קצרים את הסיפור שלה. בן זוגה עבר שבץ מוחי לפני שנתיים. הוא מבוגר ממנה במספר שנים, כן הוא מדבר בסדר, כן הוא קומוניקטיבי, איש שיחה, הכל יחסית בסדר, כמובן שמתקשה בתנועה , יש לו עובד שמסיע אותו בכסא גלגלים לאן שצריך. הוא לא נוהג, והיא מביאה אותו ברכב שצריך.אני מנחשת שהיא חושבת שאני לא יכולה להבי
לקריאה
כולנו רוצים להיות חלק משמעותי מהחברה בה אנו חיים. כולנו רוצים להיות מקובלים, בבית הספר, בעבודה, בשכונה, במשפחה. לא נעים במיוחד לשמוע שאת משונה, שיש לך דעות מוזרות. נעים לנו לדעת שיש אנשים בסביבתנו שאנחנו חולקים איתם דעות דומות ובעיקר נורמות דומות.את אולי נכנסת לרשת החברתית שלך, אולי פייסבוק, ומחפשת לשמוע דעות, ונדמה לך שכולם חושבים אותו דבר? ומה הבעיה? הם בטח צודקים ואת טועה, כי כולם חושבים אותו דבר? האם באמת כך? וגם קורה לפעמים שבמציאות, בסביבתנו הקרובה, לא זו שברשת, מבטאים כל הזמן דעות שונות
לקריאה
עברה עלייך שנה קשה ומאתגרת. כן, עברה על כולנו. היית בבית, סגר ראשון סגר שני, יכול להיות שהוצאת לחל"ת אולי גם פוטרת. אם התמזל מזלך עבדת מהביית וגם זה לא היה תמיד כל כך קל.להיות בבית כל הזמן, זה אמר שלא פגשנו אנשים, שהקשר שלנו עם העולם בחוץ היה במידה רבה מאד דרך המסכים, בני הבית היו כל הזמן ביחד, רעש של ילדים, בן הזוג שמדבר בטלפון כל היום אם הוא עובד מהבית,קשה מאד להתרכז ככה.לא תמיד הקפדת ללבש בגדי עבודה גם אם עבדת מהבית, הילדים שגעו אותך, צריך לעזור להם בלימודים בזום, המחשב נופל, התקשורת לא מסתדר
לקריאה
אני כותבת לך, האשה הצעירה והצעירה ברוחה, זו שבעלת אנרגיות לעשות דברים מעניינים, אבל שכבר גם נתקלה במכשולים לא מעטים בגלל עצם היותה אשה. ניסו להנמיך אותך, או אולי להנמיך את הציפיות שלך מעצמך, אולי אמרו לך שאת עדינה מדי, יותר מדי ממשהו או פחות מדי ממשהו אחר?ואני אומרת לך שאת בדיוק כמו שצריך, הכל תלוי בזווית הראיה ובדרך שמסתכלים על הדברים. הכל תלוי בכללים שנקבעים על ידי בני אדם, גברים בדרך כלל. אף אחד לא יודע שכללים האלה נכונים יותר מכללים אחרים שאת אולי רוצה לקבוע. המזל הגדול של מי שחיה בעידן הז
לקריאה
הוא מעליב אותך בקטנה. את נעלבת ולא בטוחה אם זו סבה למריבה או שאת סתם עושה עניין מכלום.על המיקרו טראומה שמעת? קחי רגע להבין במה מדובר וכיצד זה קשור אליך.המיקרו טראומה זהו מונח הלקוח מתחום הרפואה. על טראומה בוודאי שמעת. יש טראומה נפשית ויש טראומה גופנית. טראומה גופנית זה כאשר מישהי מקבלת מכה מאד חזקה שגורמת נזק לעצם או לגיד למשל. במקרה כזה קל לרופא לזהות מה קרה: קבלת מכה והעצם נשברה. הקשר בין הדברים ברור. לעמת זאת, מיקרו טראומה זה כאשר, תארי לעצמך שכל יום את מקבלת מכה קטנטנה באותו מקום. אם המכה ה
לקריאה
השנה מדברים לא מעט על בדידות. נדמה כי מחברים את תחושת הבדידות להיות האדם בגפו, כלומר חי לבד וממעט לפגוש אנשים. אבל בדידות בניגוד למה שניתן לחשוב, מרגישים לעתים קרובות גם כשנמצאים עם עוד מישהו או עוד אנשים, לפעמים המצאות עם אנשים רבים אף מחריפה את תחושת הבדידות. ההרגשה הינה שלמרות שאת בין אנשים, הם אינם רואים אותך, או מבינים את מצבך. הרי איננו מדברים כל הזמן עם אנשים על הרגשות שלנו, וההתנהגות שלנו מסתירה פעמים רבות את הרגשות האמיתיים. ואילו האחרים מתייחסים בעיקר אל מה שהם יכולים לראות.אחת הבעיות
לקריאה
קליניקה לנשים בלבד היא כזו שהכל בה מבוסס על נשים ועל הבנת נשים.הנורמות להתנהגות הינן אלו שבנויות על נשים. בעיות הבריאות, האתגרים, ההתרגשויות של החיים, כולן מכוונות ובנויות רק על ניסיונן של נשים.בסיס מוטה: משקפיים של גברים.העולם היום , כמו שאנו מכירים אותו התפתח בעיקר דרך עיניים של גברים, חשיבה של גברים ונורמות שלהם. הנקודה אינה השוני בין נשים לגברים. הנקודה היא שקיים איזה בסיס להבנת הפסיכולוגיה, וגם בסיס להבנת גוף האדם, על בסיס הבנה זו, נבנים נתבכים נוספים האמורים לספק הסברים גם על נשים. אבל זה
לקריאה
אנחנו רגילים לעולם יציב. וכשאני אומרת עולם יציב, אני בעצם מתכוונת לעולם שהתנהלותו מוכרת לנו, צפויה במידה רבה, וזה כולל גם את הקשיים שבתוכו. במלים אחרות אנחנו מסגלים את עצמנו לעולם שיש בו חוקים מסויימים, לא כולם קלים אבל הם מוכרים וצפויים, כשקורים דברים סביבנו אנחנו פחות נבהלים. ולפתע פתאום, לתוך חיינו הגיח שינוי ענק. כל החיים השתנו. אסור לנסוע , אסור לצאת מהבית אלא למטרות יעודיות, אסור ללכת ללא מסיכה, הבריכה ומכון הכושר סגורים, בתי הספר סגורים, המסחר סגור.אפשר לומר שהעולם נפל על הראש. ממש הזוי.
לקריאה
מירה הגיע אלי לקליניקה מפה לאוזן. שמעתי שאצלך בקליניקה אין גברים, נפלט לה והשתתקה. את לא הראשונה שמרגישה ככה אמרתי לה והיא נשמה לרווחה. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני פוחדת מגברים, נוח לי להגיע למקום שיש בו רק נשים, כשיש גברים אני מייד מרגישה מאוימת. זה לא אשמתם, לפעמים אלו גברים מאד נחמדים ונעימי הליכות, אבל עד שאני מכירה אותם ועד שאני נותנת אמון עובר יותר מדי זמן, זה מיותר מבחינתי, עייפתי מזה, אני רוצה קצת זמן נטול גברים בעיקר כשאני באה לשוחח על עצמי. מירה כבת שישים, נאה מטופחת ואלגנטית
לקריאה
העובדה שהוא ("רק" - תוספת שלי) התבטא באופן פוגעני כלפי נשים אין בה כדי למנוע את מינויו לתפקיד בכיר.... אני מצטטת מהעיתון את דבריו של בני גנץ בהתייחס למינוי של עמית אייסמן לפרקליט המדינה .מה אתן אומרות על זה?בואו נניח לרגע, שמר אייסמן הנכבד היה מתבטא כך לא כלפי נשים אלא כלפי יהודים?גם אז היה מר גנץ מציע למנותו כפרקליט המדינה? או אם היה מתבטא כך כנגד קציני צה"ל? או חיילי צה"ל?אבל זה רק נשים. לא נורא. כולם מתבטאים כך, זה סתם, זה בצחוק, הוא לא ממש התכוון ואם הוא התכוון הוא מתחרט על כך.... ובמקרים
לקריאה
המאמר היום יעסוק במה שנראה לי כאחת הסוגיות החשובות ביותר ביחסי אנוש. גם אישיים וגם מקצועיים. מה אפשר ללמד מנסיון של מישהו אחר? ומה אי אפשר ?מחשבה נפוצה של אנשים מנוסים היא לחשוב שאם הם עשו משהו, נקטו בפעולה כלשהי, פתרו בעיה, בדרך מסוימת, הרי שאם אדם אחר ישתמש בנסיון שלהם וינקוט באותה דרך לפתרון, הרי הצלחתו כמעט מובטחת.אני כבר הצלחתי, אני מלמד אותך מנסיון שלי, אני יודע על מה אני מדבר. אם אני הצלחתי להתמודד בהצלחה במשבר שקרה לי, אז גם את יכולה: נקטי בפעולה הזו או האחרת, אל תשקעי במצב רוח רע, החליפ
לקריאה
נטלי הגיעה אלי לקליניקה. היא מעוצבנת. היא בכלל לא בטוחה למה היא צריכה פסיכולוגית אבל היא מאד עצבנית כל הזמן. מקום העבודה שלה מתסכל אותה, היא יושבת באותו תפקיד כבר כמה שנים, ולא נותנים לה להתקדם. גברים שהגיעו אחריה כבר קודמו, והבוס שלה שמאד מחבב אותה, ותמיד מתיחס אליה יפה, פשוט חושב שהיא עדיין לא מוכנה. יש לך ילדים בבית ובתפקיד הבכיר נדרשות המון שעות מעבר ליום העבודה, הוא כאילו דואג לה. התפקיד הזה יש בו הרבה לחץ ומתח ואני לא חושב שזה מתאים לך, את עדינה ויש לך ילדים, למה את צריכה את זה על הראש? הו
לקריאה
למה me too כל כך חשוב ומה זה אומר לגבי, שאלה אותי טלי. ובכלל מה עלי לעשות, האם אני צריכה לדבר על זה? טלי הגיעה אלי לאחר שעברה הטרדה מינית במקום העבודה.היא היתה מאד מצוברחת, כמעט מדוכאת, לא יודעת מה לעשות, האם לעזוב את העבודה, האם להתלונן? האם כדאי להתלונן? האם כדאי לנשים להתלונן כאשר הן מוטרדות?מנקודת ראות של מי השאלה נשאלת? כי יתכן שבהתאם לנקודת הראות, התשובה תהיה שונה. אפילו אם ננסח את השאלה באופן שונה התשובה יתכן שתהיה אחרת. למשל: השאלה : "למה כדאי לי להתלונן" אולי תקבל תשובה שונה מן השאלה:
לקריאה
למה me too כל כך חשוב ומה זה אומר לגבי, שאלה אותי טלי. ובכלל מה עלי לעשות, האם אני צריכה לדבר על זה? טלי הגיעה אלי לאחר שעברה הטרדה מינית במקום העבודה. הבוס שלה הוא אחלה גבר, מצליחן, מבוגר ממנה בשנים ספורות וכבר בעל עמדה מכובדת בזכות הצלחות עסקיות.היא היתה מאד מצוברחת, כמעט מדוכאת, לא יודעת מה לעשות, האם לעזוב את העבודה, האם להתלונן? איך להתלונן? האם בכלל יאמינו לה, הוא הרי "אחלה גבר", הצלחותיו מעוררות קנאה בקרב כל הסובבים. אולי בכלל זה יפגע בה אם תתלונן?מה בסך הכל הוא עושה, נוגע בה פה ושם, מעיר
לקריאה
מתי וממי כדאי לך לבקש עצה?נעה הגיעה אלי יום אחד לפגישה מאד מצוברחת. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא לא ממש יודעת, היה משהו קטן בעבודה, וזה נראה לה ממש טפשי שהיא מגיבה ככה. היא ניסתה לברר את הנושא בעבודה ואמרו לה שהיא עושה פיל מזבוב, שזה סתם שטויות. חבל לבזבז את הזמן על שטות שכזו. נו, ספרי, ביקשתי ממנה.היתה לי איזו בעיה בעבודה, (נעה התחילה עבודה חדשה לפני כחודשיים) ולא הייתי בטוחה איך לפתור את הבעיה. ניגשתי לאחד הקולגות שלי, רועי בחור ערך בן גילי, אולי קצת מבוגר ממני. שאלתי אותו אם אפשר להתייעץ
לקריאה
מה שמשותף לתחושות של אנשים רבים כשהם נופלים למשבר זו התחושה של יאוש. תחושה של אבדן. תחושות של בלבול כללי וגם בלבול לגבי זהותם העצמית. לעתים גם יכול להתפתח חוסר אמון ביכולתם להתמודד עם המשבר עד אבדן ההנאה מהחיים ולעתים גם תחושה של אי הבנה למשמעותם של החיים. למה זה קרה לי? מה המטרה בחיים האלה?בדת אוסרים לחלוטין את רעיון ההתאבדות ומקדשים את החיים ובכך עוזרים לאדם מאמין לעמוד בפרץ ברגעים קשים במיוחד. אולי לשאול פחות שאלות, כי משמעות החיים נקבעת מלמעלה.אני סבורה שהרוב המוחלט של בני האדם עוברים במהלך
לקריאה
בתקופת הסגר של הקורונה דובר לא מעט על בדידותם של אנשים מבוגרים מאד, כאלה החיים לבד ואינם מרבים לצאת מן הבית או לתקשר עם אנשים. זו דוגמא כואבת במיוחד, וכזו המכאיבה גם לצעירים השומעים על כך ושואלים את עצמם כיצד יוכלו לעזור.אבל הבדידות אינם נחלתם רק של מבוגרים וגם לא רק של אלו שחיים לבד. יכול אדם לחיות עם משפחתו ולחוש בדידות. יכול אדם להשתייך לקבוצה ובכל זאת כשהוא נמצא בקרב חבריו לקבוצה יחוש בודד מאד.מה הסבה לכך?סבות רבות יש לתחושת הבדידות. ה"פשוטה" שבהן היא זו שהוא אכן לבדו, ללא מכרים, חברים או מ
לקריאה
קורה לנו בחיים שהעולם שלנו משתנה באופן פתאומי. בדרך כלל בחיים, שינויים כאלה קורים לאדם או למשפחה גרעינית, כאשר כל העולם סביבו ממשיך להסתובב כרגיל. אנשים יאמרו במצב כזה שהחיים כמו שהכירו אותם קודם לא יחזרו. הם מרגישים כאילו הם נמצאים בסרט, כאילו יש נתק בינם לבין העולם שבחוץ. איך יכול להיות שהעולם ממשיך כהרגלו כאשר בחיי שלי הכל התרסק? בתקופות כאלה יש לאדם שנפגע תחושה של חוסר חיבור בינו לבין הסובב אותו,והתחושה הזו מלווה אותו גם אם הוא מתנהג כרגיל, ועוסק בחיי היום יום שלו. יש גם מצבים חריגים שהשינוי
לקריאה
האם ידעתם כי ילדים שגדלים להורים בעלי גבולות נוקשים מדי (הורים שמענישים באופן חמור בהרבה ממה שעשה הילד) וילדים שגדלים להורים חסרי גבולות (הילד שלי תמיד צודק) מגלים הפרעות התנהגות דומות למדי? זה קצת מפתיע נכון? היינו מצפים שילד שמוותרים לו קצת יותר מדי ודורשים ממנו מעט יהיה עם פחות בעיות התנהגות מילד שנוהגים בו בקשיחות, כלומר מענישים אותו במידה לא פרופורציונלית ל"עבירה" שעשה.מה ההסבר לכך שבשני המקרים בעיות ההתנהגות של הילד עלולות להיות דומות?למה בעצם ילדים זקוקים לגבולות אבל במידה סבירה ולא מוגזמ
לקריאה
ילדים הם רק ילדים, גם בעידן של משבר בכלל או של הקורונה בפרט. הם צריכים לדעת דברים רק במידה שיוכלו להבין את המידע שנמסר להם ולהתמודד עם הרגש שהוא מעורר, כמו לדוגמא פחד.כאשר קורה משבר בעולם (הקורונה) או בסביבה הקרובה, צריך להחליט מה לומר לילדים. הגישה שהיתה נהוגה בעבר היתה לא לומר דבר כאשר הילדים נמצאים בסביבה. גישה זו נטתה קצת להגזמה כי היא יצרה תחושה של סוד ודפוס של הימנעות משיחה. אבל גם לעבור להגזמה השניה, לומר לילד הכל, אינו פתרון טוב עבור הילד. צריך לומר לילד משהו, כדי שיהיה בסוד העניינים
לקריאה
מה זה בכלל זמן? מהי היחידה החשובה לך? אם נסתכל על עצמנו, בדרך כלל בחיינו, איננו עוסקים יותר מדי עם המושג הזה. לכל היותר אנו מציבים לעצמנו מטרות. 3 שנים לסיום התואר. חודשיים להוריד 2 קילו. נחסוך כסף כל שנה לקראת נסיעה מיוחדת בקיץ. אנו נוהגים לארגן את הזמן במחשבתנו, כך שיהיה בתחום של התכניות שלנו, ואנו עושים זאת כמעט באופן אוטומטי, גם אם איננו ערים לכך באופן מיוחד. תסתכלי על הזמן כפלסטלינהתסתכלי על הזמן כאילו הוא פלסטלינה. שזה אומר שאפשר לארגן אותו על פי רצונך. אפשר לדמיין פלסטלינה או אפשר גם בא
לקריאה
בימים אלה, כאשר הקורונה משאירה אותנו בבית, נראה לכולנו שהעולם התהפך על הראש. שום דבר אינו כפי שהיה. עוד ועוד תקנות סוגרות עלינו ותחושת החופש שכל כך חשובה לנו -- נדמה כאילו היא נלקחת מאיתנו. זו היא אחת הסיבות העיקריות לחרדה שתוקפת רבים מאתנו. אנו מרגישים שאין לנו שליטה על המצב. חוסר השליטה מביא להתפתחות תחושה של חוסר אונים והדרך לחרדה קצרה ביותר.בואו לא נתבלבל, יש כרגע במציאות שלנו דברים גדולים מאיתנו שבאמת איננו שולטים בהם, אבל יש גם דברים רבים אחרים שהשליטה בידנו ואותם נחזק וכך נתחזק אנו ובני ב
לקריאה