משבר והתמודדות

את במשבר ואינך יודעת כיצד להתמודד איתו? הפוסט הזה מכוון אלייך.

בשנים האחרונות קורים דברים מוזרים ובלתי צפויים בעולם. הקורונה שיתקה את העולם במשך כשנתיים ועדיין מלווה אותנו, מלחמה פרצה באירופה, אירופה הבטוחה הרגועה, ביבשת של זכויות אדם, של אמנות ושל משטרים דמוקרטיים.

המבוגרים שבינינו גם אם מופתעים, איננו באמת מופתעים מנידים ראש ואומרים: ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

למשל המגיפה. הסבא שלי, אותו לא הכרתי, ולמרבה המצער גם אמא שלי לא הספיקה להכיר את אביה, שנפטר במגיפת השפעת הגדולה שקטלה מליוני בני אדם. זה היה ממש מזמן, אבל הרעיון של מגיפה אינו מוזר בעיני, מה גם שהיו תזכורות בשנים האחרונות, של סארס, שפעת עופות וכד' שאמנם די פסחו עלינו למזלנו, אבל בהחלט הדליקו נורה אדומה.

הרעיון של מלחמה באירופה? כל מי שהינו דור שני לשואה, או גדל על רקע מלחמת העולם השניה והשנים שבאו אחריה, השנאה ליהודים והשנאה בכלל בקרב עמים כה מוכרת לו עד שמלחמה היא אינה הפתעה כלל וכלל, בעיקר באירופה.

אבל הצעירים שגדלו ברוגע יחסי, בישראל המפותחת ורבת המשאבים, רגילים לחשוב שדברים אלו הינם היסטוריה, היסטוריה מצערת אבל היסטוריה, זה מאחורינו, שייך לעולם של אתמול.

וכאשר דברים כאלו קורים, הם נתקפים בבהלה, בחרדה, בחוסר אונים ותחושה שאיני יודעת להתמודד עם מצבים כאלו, אולי אפילו חושבים שכמעט ואין דרך להתמודד עם מצבים כאלה.

העניין הוא שמשברים הינם חלק מהחיים, לא רק משברים לאומיים או עולמיים, רוב המשברים הינם אישיים, ואת עוברת אותם עם הסביבה הקרובה, או לבד. משברים מלווים תמיד בהרגשת בדידות. הטבע של הכאב והצער הוא שהם מלווים בתחושת בדידות. אפילו אם סביבך אנשים.

אז מה את צריכה לעשות אם את נמצאת במשבר שכזה?

אני רוצה לפרוס פה כמה תכונות, או מיומנויות חשובות שיכולות מאד לעזור לך בעת משבר..

1. אומץ

2. גמישות

3. יצירתיות

4. אל תוותרי לעצמך

5. ראיית המשבר כהזדמנות

6. קבלת אי וודאות

אל נא תבהלי מרשימת התכונות הזו, את רובן ככולן אפשר ללמד ולפתח. לעתים רחוקות נולדים עם התכונות הללו.

אומץ:

אין מדובר פה באומץ של לוחם מול פני אויב. וגם אם את נבהלת מג'וק במטבח זה אינו אומר שאין לך אומץ.. אומץ אישי זה משהו שונה. זה להעז לנסות דברים חדשים, זה לקום בבוקר גם כשההרגשה הינה שאין למה לקום. זה לעשות מה שצריך מבלי לתת לכאב או לצער או לבלבול להפריע לך לעשות את הנדרש ממך באותו היום. לא חשוב אם זה לצאת לעבודה, להכין סנוויצ'ים לילדים, לשחות או ללכת ללימודים. מה שצריך לעשות באותו היום, לקום בשעה נדרשת ולעשותו.

מאין לוקחים את הכוחות?

אני חושבת שהכוחות מתמלאים עם הביצוע של הדברים. עשייה ממלאה מצברים. בוודאי יותר מאי עשייה.

והעקרון השולט בכל אומר: צעד אחד בכל פעם. או one day at the time

גמישות:

גמישות היא היכולת לשנות תכניות, לתפקד בתנאים לא מתאימים או לא מוכרים, אפילו נראים משונים. הקורונה נתנה לנו הזדמנות ללמד רבות על גמישות. אבל משברים דורשים הרבה פעמים שינוי בתכניות. שינוי גדול או שינוי קטן, שינוי קבוע או שינוי זמני.

יצירתיות תעזור לך לדעת לאיזה כוונים השינוי הזה יכול ללכת.

אל תוותרי לעצמך, אומר שאל תחכי שמישהו אחר יפתור לך את הבעיות. הציפייה הזו מחלישה ובסופו של דבר מזינה את חוסר האונים ואת התחושה שפתרונות צריכים לבא מבחוץ, השליטה במצב היא חיצונית לך ולכן איננה מחזקת אותך.

מה שיכול לחזק אותך זו ההרגשה שאת יכולה וצריכה לסמוך על עצמך.

ראיית המשבר כהזדמנות אומרת לנסות ולראות איזה דבר טוב טמון בשינויי שאת עוברת. זה לא משנה את העובדה שהמשבר כואב ומבחינתך הלוואי שלא היה קורה, מה שזה כן אומר זה ללמד לראות משהו חדש באור חיובי ככל שניתן בשינוי. איזה ניצן שיכול לצמוח ממנו משהו יפה.

קבלת אי וודאות:

המשבר שקרה לך, והמשברים שקרו בעולם לכולנו מלמדים אותנו, שיש גבול לעד כמה אנו שולטים בדברים שקורים לנו ולסובבים אותנו. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ומעבר לכך קורים דברים שאינם בשליטתנו. ככל שאת מסתגלת למחשבה הזו, כך נהיה קל ליישם חלק מהתכונות שציינתי, כמו גמישות ושינוי. אל תתקעי במחשבות ובשאלות כמו: אולי.. אם הייתי עושה משהו אחר.. זה לא היה קורה. דברים קורים ולא הכל בשליטתנו.

באנגלית קוראים לתכונה הזו של יכולת לעמוד במשבר resilience עד כמה אדם יכול לצאת ממשבר כשהוא מחוזק ולעמוד על הרגליים. בעברית נדבר על חוסן נפשי.

אם אינך יודעת כיצד לעשות זאת, אם אינך רוצה לעבור זאת לבד ואת רוצה ליווי בתהליך, את מוזמנת אלי לקליניקה, נעבור זאת ביחד.